<h1>חוקות הדיינים סימן רצ"ג</h1>
<h2>דף ט:</h2>
דין בפ' הנושא את האשה [ק"ב ע"ב] איש ואשה שהיו ביניהם שידוכין ואמר לה כמה הכנסת לי כו"ך ואמרה לו כמה אתה נותן לי כו"ך או האב שפסק על בנו והתנו ביניהם אב הבן עם אב הבת בשעת קידושין ואמרו זל"ז כמה אתה נותן לבנך כו"ך וכמה אתה נותן לבתך כו"ך הם הם הדברים הנקנין באמירה ואעפ"י שלא נטלו קנין זה לזה הוי כאלו נטלו וחייב כל או"א לתת מה שהתנה משום דהקידושין הרי הם כקנין אבל אם אמרו זה לזה שלא בשעת הקידושין אם לא נטל קנין כל או"א יכול לחזור בו ואפילו בבתו גדולה וכל זמן שנטל קנין או היתה בשעת הקידושין אינו יכול לחזור בו והיינו כרב. ודוקא בנישואין הראשונים מפני שדעתו של אדם קרובה אצל בנו ומרוב שמחתו גמר ומקני להם באמירה, אבל (אחר) [אח] שפסק לאחותו או אשה שפסקה לבתה וכן שאר הקרובים או האב שפסק לבנו או לבתו בנשואין אחרים שהיו קודם לכן לא קנו אותם הדברים עד שיקנו מיד הפוסק שיתן כו"ך וכן דעת ר"מ ז"ל בה' אישות בפ' כ"ג [הי"ד].
